ההגדה בראי הקבלה

"אחד מי יודע" הוא שיר שמוכר לכולנו כשיר שחותם את ליל הסדר. מעטים יודעים שהשיר התמים לכאורה הוא שיר קבלי עמוק שבבסיסו עומדת משמעות מיוחדת. הוא מספר על האדם שמגיע לגילוי הכוח האחד היחיד והמיוחד, כוחו של הבורא. במידה שבה האדם מתקרב לבורא והופך להיות אוהב ונותן כמוהו, הוא זוכה להכיר ולהכיל את "האחד" הזה בתוכו.

אחד מי יודע? מי שמשיג. רק מקובל שמגיע למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, משיג את ההבנה ש"אין עוד מלבדו". הוא מרגיש שהבורא הוא השורש, האחד היחיד והמיוחד, שממנו משתלשלת ונבראת כל המציאות. אז אם יש רק אחד, מאיפה פתאום צצה לה השורה "שניים מי יודע"?

"שני לוחות הברית" מסמלים את השפעת הבורא עלינו כדי להביא אותנו להשתוות עמו, להיות אוהבים ונותנים כמוהו. אנו מגיעים לכך על ידי עשרה תיקונים (עשרת הדיברות) שנעשים בעשר הספירות שבנשמתנו. לוחות הברית מביאים את האדם לאיחוד עם הבורא.

שלושת האבות הם אברהם, יצחק ויעקב: אברהם מסמל את כוח החסד, הרחמים; יצחק מסמל את כוח הרצון לקבל; ויעקב הוא הכוח שמאחד את שני הקווים בצורה נכונה. על ידי האיחוד בין ג' הקווים האדם משיג את הבורא.

אם יש שלושה אבות, אז כיצד יש ארבע אמהות? לפי המקרא, ליעקב היתה אשה נוספת מלבד רחל, ושמה לאה. היא ניתנה ליעקב על שם מצבו העתידי, המצב שבו הוא יגדל ויהיה לישראל. השם "יעקב" מסמל את תחילת דרכו של הנברא ברוחניות, ואילו השם "ישראל", מלשון ישר-אל (ישר אל הבורא), מסמל את המצב הנעלה ביותר שאליו יגיע הנברא.

"חמשת חומשי התורה" הם חמישה אורות שבעזרתם מתקן הכוח העליון את הטבע האגואיסטי שלנו. חמשת האורות האלה נקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י).

"ששה סדרי המשנה" הם שש ספירות שדרכן עובר אלינו האור של הבורא, האור ש"מחזיר אותנו למוטב", ומתקן את טבענו האגואיסטי והופך אותו לתכונת האהבה והנתינה. ספירת ה"מלכות" שמסמלת בקבלה את הנברא, קולטת את האורות האלה ובעזרתם הנברא מתקן את עצמו. שש הספירות מסמלות גם את ששת ימי החול שבשבוע.

על ששה ימים כבר דיברנו. מהיכן התווסף יום שביעי? כשמלכות רוכשת את התכונות של שש הספירות שלפניה, היא מגיעה לתכונתה המתוקנת, לספירת הבינה, המבטאת את תכונת האהבה והנתינה של הבורא. אז המלכות נקראת שבת, "שבעה ימי שבתא".

כבר הסברנו שמלכות, הנברא, מקבלת את תכונותיה מספירת הבינה. מבינה ועד למלכות יש שמונה ספירות. כדי להיפרד מהכוונה האגואיסטית שלה לקבל לעצמה, צריכה המלכות - תכונת הקבלה, להתחבר לבינה - לתכונת האהבה והנתינה. מנהג ברית המילה שעושים לבן זכר ביומו השמיני מסמל את החיבור הזה, "שמונה ימי מילה".

"תשעת ירחי הלידה" מסמלים את האור, את השפע שמגיע מהבורא לנברא. כשהנברא מגיע לספירה התשיעית, ספירת החכמה, הוא משיג את כל האור, הטוב והשפע שנמצאים בה ואז נולד בו מצב רוחני חדש.

לוחות הברית מסמלים את התנאים לברית בין הבורא לבין הנברא. לאחר שהנברא מתקן את עצמו, ומחליף את תכונת הקבלה האגואיסטית בתכונת האהבה והנתינה, ניתן לומר עליו שהוא מקיים את עשרת הדברות, "עשרה דבריא", ומשתווה לבורא.

אחד עשר כוכביא? מעל למציאות שהנברא מגלה נמצאת השגחה נסתרת של הבורא. השגחה זו נקראת גם "כוכבים", הגורל של כל נשמה, שמכתיב לכל אדם (נשמה) את דרכו המיוחדת.

שנים עשר שבטיא? מקורו של המספר שנים-עשר, שהוא מספר השבטים, בארבע האותיות בשם הוי"ה, כפול ג' הקווים. זוכרים? אותם ג' קווים המופיעים ב"שלושה מי יודע...". לפי חישוב זה אנו מקבלים שנים עשר חלקים במבנה השלם והסופי של הנברא שנקרא ישראל.

"שלושה-עשר מדיא", שלוש-עשרה המידות, מדברות על שלוש עשרה צורות השפעה שבהן הבורא מיטיב עם הנברא. השפעות אלה נקראות מידות הרחמים. ביציאה מהגלות הנוכחית אנו משיגים את כל שלוש-עשרה המידות.

מדוע אם כך הנהיגו המקובלים את המנהג לחזור בכל שורה בשיר על השמות שהזכרנו בשורות הקודמות ולספור לאחור עד שחוזרים למספר אחד? הסיבה היא שבכל השגה ולו הקטנה ביותר, נמצאים כל מרכיבי ההשגות הקודמות, לפי החוק הקבלי המפורסם "כלל ופרט שווים". לכן כל השגה רוחנית חדשה מגדילה באדם את הרגשת השלמות והנצחיות. כל מה שנותר לנו הוא לזכות להגיע להרגשת פסח האמתי בתוכנו.

חג פסח שמח!

(צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

מאמרים