פסח

ליל הסדר.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כמעט הכול.
בפעם הראשונה נעביר את ליל הסדר סגורים בבתים, במשפחה הגרעינית, בלי אורחים ודודים. "ליל הסגר", לתפארת המליצה שכבר שגורה בפי העם. אבל איך נעבור את ליל הסדר בלי לשבת בחיק המשפחה המורחבת? איך נשמור על קשר קרוב עם סבא וסבתא בלי להיפגש? האם אפשר להרגיש חיבור בין אנשים דרך מסכי הנייד? בימי הקורונה והבידוד, השאלות הללו מעסיקות ומטרידות את כולנו.

אם חופרים לעומק המחשבה, מה מיוחד בליל הסדר? רבע העוף והביצה הקשה? עלי החסה, המַצות ושאר סימני החג? האם בלעדיהם יפקוד אותנו אסון? או שהעיקר הוא שנהיה מחוברים עם הקרובים והרחוקים, אם לא פיזית אז וירטואלית? אם נתבונן בלי רגשנות ועם יד על הלב, נראה שאין כאן הבדל של ממש, אלא עניין של הרגל בלבד.

עכשיו הקורונה לקחה מאיתנו את צורת הקשר הגופנית, החיצונית, והיא מחייבת אותנו לעלות לרמת קשר חדשה, רגשית ופנימית יותר. דווקא הניתוק הפיזי שנכפה עלינו יביא אותנו לצורת חיבור חדשה, רוחנית יותר. במקום להרגיש אוסף של גופים שנמצאים זה ליד זה, נתחיל להרגיש את האחר בפנים, וזה יהיה קשר הרבה יותר אמיתי ומשמעותי מהקשר שיש בינינו עכשיו. כל אחד עומד בתוך הלב של האחר, וכך אנחנו מרגישים שאנחנו לא רק קרובים, אלא אנחנו פשוט אחד. מקושרים ברשת אחת, בערבות הדדית.

בואו נעבור יחד את המכות ההכרחיות שמגמתן להמית לנו את האגו, נברח כבר ממצרים, מהיצר הרע, מהמיץ הרע שאנחנו שקועים בו עד צוואר. לא סתם נפל עלינו הנגיף הזה דווקא בזמן הפסח. הוא רוצה להראות לנו באילו תנאים יוצאים ממצרים, מעבדות לחירות, משעבוד לשחרור.